האיומים של ממשל בוש כלפי מדינות "ציר הרשע" והמלחמה המתוכננת בעיראק מבשרים את תחילתו של עידן חדש של קונפליקטים צבאיים ומשברים כלכליים במקומות שונים בעולם. כך מעריך ד"ר שמשון ביכלר, מרצה לכלכלה פוליטית באוניברסיטת חיפה. לדבריו, המלחמה בעיראק היא ניסיון של הממשל האמריקני הנוכחי לשקם את "קואליציית הנפט-נשק" הוותיקה, שנחלשה במהלך כהונתו של הנשיא קלינטון.

מדובר בשתי הקבוצות המובילות באליטת הכוח האמריקנית: קבוצות הנפט וקבוצות הנשק. לדברי ביכלר, האינטרסים של שתי קבוצות אלה הכתיבו את מדיניות החוץ של ארה"ב לאחר נסיגת הצבא האמריקני מווייטנאם. מדינות זו באה לידי ביטוי בהגברת התקציבים המקומיים לרכש צבאי, ובמקביל במדיניות חוץ תוקפנית שעודדה יצוא נשק. "זאת הסיבה", אומר ביכלר, "שמאז סיומה של מלחמת וייטנאם הפך המזרח התיכון ליבואן הנשק המרכזי בעולם".

אולם במחצית השניה של שנות ה- 90 התהפכה המגמה: המלחמה הקרה דעכה והקונפליקטים במזרח התיכון הפכו למיותרים. התוצאה העיקרית של שינויים אלה היתה ירידת כוחה של "קואליציית הנפט-נשק", ועליית כוחם של המיזוגים הגדולים בשוק ההון ושל חברות ההיי-טק, שזכו לכינוי "הכלכלה החדשה".

בשנת 2001, אומר ביכלר, חלה שוב תפנית בסדר העולמי. על רקע החולשה של "הכלכלה החדשה", מנסה ממשל בוש לשקם מחדש את "קואליציית הנפט-נשק" הוותיקה. להערכתו, התוצאה של מהלך זה תהיה חזרה לעידן הסטגפלציה ומירוצי החימוש, עלייה מחודשת בתקציבי הביטחון והסלמה מחדש בקונפליקטים הצבאיים במקומות שונים בעולם.

בשנה שעברה פרסם ביכלר, יחד עם ד"ר יהונתן ניצן מאוניברסיטת יורק בטורונטו, קנדה, ספר בשם "מרווחי מלחמה לדיבידנדים של שלום", שבו ניתחו השניים, בין היתר, את מחזורי המלחמות במזרח התיכון, יחסי ישראל-ארה"ב, צמיחת ההיי-טק ושקיעת "המשטר הישן" בישראל.